פסיכולוגיה שיקומית

פסיכולוגיה שיקומית היא תחום התמחות קליני העוסק בטיפול ושיקום של אנשים המתמודדים עם פגיעות פיזיות, חושיות, קוגניטיביות או נפשיות. מטרת העל של התחום היא לסייע למטופל ולבני משפחתו להסתגל למציאות חיים חדשה בעקבות פציעה או מחלה, תוך מקסום הפוטנציאל האישי ושאיפה לעצמאות מרבית. מדובר באחד המסלולים המבוקשים והמשמעותיים ביותר בתארים המתקדמים בפסיכולוגיה בישראל. התואר מתאים לבוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיה בעלי זיקה לעולם הטיפולי ורצון לעבוד בממשק שבין גוף לנפש. סטודנטים במסלול זה נדרשים ליכולת הכלה גבוהה, סבלנות ורצון ללוות תהליכי שיקום ארוכי טווח, המערבים לעיתים קרובות גם היבטים נוירולוגיים ומערכתיים. המסלול דורש בדרך כלל הישגים אקדמיים גבוהים וציון מתאם כנדרש בתחומי הפסיכולוגיה הקלינית. תוכנית הלימודים משלבת קורסים תיאורטיים ומעשיים המקנים הבנה מעמיקה בתפקוד המוח והשפעתו על ההתנהגות. בין הנושאים הנלמדים ניתן למצוא נוירופסיכולוגיה, פסיכופתולוגיה, שיטות הערכה ואבחון, תהליכי אובדן ואבל, וטיפול במצבי טראומה ומשבר. הסטודנטים לומדים כיצד לבנות תוכנית שיקום אישית המותאמת לצרכיו הייחודיים של המטופל ולמגבלותיו התפקודיות. חלק מרכזי מהכשרת התואר השני הוא הפרקטיקום - התנסות מעשית תחת הדרכה במסגרות שיקומיות שונות כגון בתי חולים ומרכזי שיקום יום. במהלך ההתנסות הסטודנטים פוגשים מטופלים בזמן אמת, מיישמים את הכלים הטיפוליים שלמדו ומתנסים בעבודה בצוותים רב-מקצועיים הכוללים רופאים, פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק. עם סיום התואר, הבוגרים יכולים להשתלב במערכי השיקום השונים במגזר הציבורי והפרטי. מקומות עבודה אופייניים כוללים מחלקות שיקום בבתי חולים כלליים, מרכזי שיקום ייעודיים (כגון בית לוינשטיין או רעות), אגף השיקום במשרד הביטחון ומוסדות לטיפול בנפגעי נפש או לקויות למידה מורכבות. העבודה מאפשרת השפעה עמוקה על איכות חייהם של אנשים הנמצאים בנקודת מפנה בחייהם. חשוב לציין כי סיום התואר השני הוא הצעד הראשון בדרך לקבלת רישיון פסיכולוג מומחה. כדי לעסוק בתחום באופן עצמאי בישראל, על הבוגרים להירשם בפנקס הפסיכולוגים ולבצע התמחות בת ארבע שנים (בחצי משרה) תחת פיקוח של משרד הבריאות. בסיום ההתמחות יש לעמוד בבחינה ממשלתית כדי לזכות בתואר המומחיות בפסיכולוגיה שיקומית.